לפני שבועיים נאם ג'רום פאוול בג'קסון הול נאום שנחשב לניצי, כזה שמשדר לשוק: תהליך העלאת הריבית עוד רחוק מלהסתיים וזה יגיע לסיומו רק כשהאינפלציה תיתכנס למרכז יעד יציבות המחירים. זה נכון לארה"ב ונכון לא פחות לשאר כלכלות העולם וישראל בינהן.

אז למעשה הנאום של פאוול טרף לכולם את הקלפים. קונצנזוס ההערכות היה שהריבית תעלה עוד פרק זמן קצר ותסתיים ולאחריה תבוא אפילו הורדת ריבית, כן כבר בשנה הבאה. אבל הנאום של פאוול גרם לכולם לשנות הערכות.
 

עוד ב-

דירוג מניות הבנקים: זה הבנק שהפציץ בתשואה הגבוהה ביותר

לכתבה המלאה

באופן עקרוני נסביר שתהליך של עלייה אינפלציונית ועליית ריבית הוא טוב למערכת הבנקאית, אבל רק עד נקודה כלשהי שאף אחד לא יודע איפה היא. בנקודת הזמן הזו נראה שמשקי הבית יכולים להכיל את עליית הריבית והאינפלציה ושוק העבודה גם כן וזה אומר שלפחות לטווחים הנראים לעין הרי שהמערכת הבנקאית נמצאת בשלב שהתהליך הזה טוב לה.

לא היה צריך יותר מזה כדי שהמשקיעים יעוטו על מניות הבנקים כי הרי הם תימחרו אותם נמוך מידי וכאן נכנסים ההבדלים. בנק דיסקונט שהניב את התשואה הנמוכה ביותר נכנס למשחק של הגדלת החשיפה במתן אשראי יחסית מאוחר ולכן לא הצליח לנגוס בנתח שוק משמעותי בתחילת השנה אצל הלווים הטובים ולכן נאלץ להתחיל להתפשר על איכות החיתום.

לא, זה לא אומר שתיק האשראי של דיסקונט לא טוב אלא חלש יותר משל שאר הבנקים שהסתערו כבר בשנה שעברה על משקי הבית. במק מזרחי כרגיל ממוקם טוב באמצע. הוא מנוהל טוב, עם תוכנית אסטרטגית ברורה שעברה רק שנה (וקצת) מאז החל משה לארי, המנכ"ל ליישם אותה.

פועלים לעומת זאת שניהל מדיניות שמרנית יחסית בכל הקשור לחלוקת דיבידנדים וחשיפה לעולמות הנדל"ן חזר למשחק לאחר שרכש ביטוח על תיק הנדל"ן שלו ועצר לרעון את חלוקת הדיבידנדים.

אבל במקום הראשון נמצא הבנק הבינלאומי שהוא הבנק הקטן במערכת והשמרני מבינהם שלכאורה אינו מאיים על אף בנק גדול, אבל בעקביות מספק תוצאות לא רעות בכלל וזה חודש שני ברציפות.