נבחרת אייס

לא האבטלה: זה האיום הכלכלי החדש שה-AI עלול להביא לעולם | פרופ' ירון זליכה

פרופ' ירון זליכה מזהיר כי הבינה המלאכותית עלולה ליצור תרחיש שלא הכרנו עשרות שנים: שחיקת שכר, היחלשות הביקוש ודפלציה עולמית. האם קובעי המדיניות נערכים למהפכה הכלכלית הבאה?

פרופ' ירון זליכה | 10:30

עקבו אחרינו בגוגל

מרבית הדיון הציבורי סביב הבינה המלאכותית מתמקד בשאלת עתידם של מקצועות שונים ובחשש מפני אובדן מקומות עבודה. אולם לצד שאלות חשובות אלה, הבינה המלאכותית מציבה גם אתגר מסוג אחר – אולי אף משמעותי יותר – בפני המדיניות המאקרו כלכלית. מקורו של האתגר בהתייעלות חסרת התקדים שהבינה המלאכותית צפויה לחולל בתהליכי הייצור. חלק מן הרעיונות המוצגים כאן התחדדו במהלך סדרת שיחות מעמיקות שקיימתי עם חברי יורם ה', ועל כך אני חב לו תודה. האחריות לתוכן ולמסקנות היא שלי בלבד.

מאז המהפכה התעשייתית למדנו כי התקדמות טכנולוגית מייעלת תהליכים עסקיים, חוסכת עבודה אנושית ובה בעת יוצרת מקצועות חדשים והזדמנויות עסקיות שלא היו קיימות קודם לכן. גם אני מאמין בכוחו של ההון האנושי להסתגל להתפתחויות טכנולוגיות וליצור מקורות צמיחה חדשים. אולם מדיניות כלכלית אינה יכולה להישען על אמונה בלבד.

ייתכן שגם הפעם שוק העבודה יסתגל בהצלחה, כפי שעשה במהפכות טכנולוגיות קודמות. אך לא ניתן לשלול תרחיש אחר, שבו הבינה המלאכותית תייתר עובדים ומקצועות בקצב מהיר מכפי שהמשק יצליח לייצר עבורם מקומות עבודה חדשים. גם אם בטווח הארוך ייווצרו מקצועות חדשים בהיקף דומה, עלולה להיווצר תקופת מעבר ממושכת שבה הביקוש לעובדים יהיה נמוך משמעותית מהיצע העבודה.

אם תרחיש כזה יתממש, העסקים יפחיתו את הביקוש לעובדים וייווצר לחץ מתמשך כלפי מטה על השכר. כתוצאה מכך יישחק חלקה של העבודה בהכנסה הלאומית, בעוד שחלקם של בעלי ההון ילך ויגדל. במקביל תיחלש הצריכה הפרטית, משום שהנטייה השולית לצרוך מתוך שכר עבודה גבוהה בדרך כלל מן הנטייה לצרוך מתוך רווחי הון.

אמנם רווחיות גבוהה יותר עשויה לעודד השקעות, אולם כאשר כוח הקנייה של משקי הבית נשחק, גם עסקים רווחיים עלולים להירתע מהרחבת השקעותיהם בשל מחסור בביקוש למוצריהם. במצב כזה עלול להיווצר שילוב של עודף חיסכון, ירידה בביקוש המצרפי, האטה כלכלית ואף לחצים דפלציוניים. לכך יש להוסיף את העובדה שהבינה המלאכותית צפויה להפחית גם את עלויות הייצור. השילוב בין ירידת עלויות לבין היחלשות הביקוש עלול להעצים עוד יותר את הלחצים הדפלציוניים.

כל עוד מדובר בירידה מחזורית בביקוש, המדיניות המוניטרית עשויה לתת מענה. אולם אם מדובר בשינוי מבני ומתמשך בחלוקת ההכנסות בין עבודה להון, יעילותם של הכלים המוניטריים עלולה להיות מוגבלת, והנטל יעבור למדיניות הפיסקלית.

אם זה יהיה הכיוון שאליו יתפתח המשק, יידרשו אפוא קובעי המדיניות לבחון כיצד להשיב את האיזון בין חלקם של העובדים בתוצר לבין חלקו של ההון. אחת האפשרויות היא מיסוי מוגבר על רווחי חברות ועל רווחי הון, במטרה לממן העברות שיחזקו את כוח הקנייה של משקי הבית. אולם פתרון זה כרוך גם במחירים: הרחבה משמעותית של הכנסות המדינה עלולה להביא להתרחבות בלתי יעילה של המגזר הציבורי ולהעצים את הסיכון לקשרים פסולים בין הון לשלטון.

אפשרות נוספת היא לקצר את שבוע העבודה ולהפחית בהדרגה את גיל הפרישה. ישראל היא ממילא אחת המדינות שבהן מספר שעות העבודה גבוה במיוחד לאורך החיים. צעדים כאלה יפחיתו את היצע העבודה, יסייעו לייצב את ערכה, ויתרמו לחלוקה מאוזנת יותר של ההכנסות בין עבודה להון. רעיון זה כבר עלה בעבר בעקבות מהפכות טכנולוגיות קודמות, אך עשוי לקבל משנה תוקף בעידן הבינה המלאכותית. כמובן שאין הכרח לבחור בין החלופות, וייתכן ששילוב מושכל ביניהן יהיה יעיל יותר מכל אחת מהן בנפרד.

בה בעת, אין להתעלם מן האופי הגלובלי של חברות הבינה המלאכותית. מדיניות לאומית לבדה עלולה להיות בלתי מספקת אם חברות יוכלו להעביר רווחים למדינות בעלות מיסוי נמוך. משום כך יידרש גם שיתוף פעולה בין לאומי. ראשיתו של שיתוף פעולה כזה כבר ניכרת ביוזמת ה-OECD לקביעת מס חברות מינימלי עולמי בשיעור של 15 אחוזים.

הבינה המלאכותית עשויה להיות המהפכה הטכנולוגית החשובה ביותר מאז המהפכה התעשייתית. אין ספק שהיא טומנת בחובה הזדמנויות עצומות להגברת הפריון ולשיפור רמת החיים. אך אם היא תוביל גם לשינוי עמוק ומתמשך בחלוקת ההכנסות בין עבודה להון, היא עלולה להציב בפני הכלכלה העולמית אתגר חדש: לא אינפלציה הנובעת ממחסור, אלא דפלציה הנובעת מעודף יעילות ומשחיקת הביקוש. תופעה שהכלכלה המודרנית כמעט שלא נדרשה להתמודד עמה.

הניסיון של קובעי המדיניות בהתמודדות עם אינפלציה הוא עשיר ומבוסס. לעומת זאת, ההתמודדות עם דפלציה הייתה לאורך ההיסטוריה קשה בהרבה. די להיזכר בשפל הגדול בארצות הברית בשנות השלושים או בעשורים הארוכים של דפלציה וצמיחה איטית ביפן. אם תרחיש כזה יהפוך למציאות גם בעידן הבינה המלאכותית, מוטב שהדיון במדיניות הראויה יחל כבר היום ולא רק לאחר שהבעיה תתפרץ. אני מקווה שטור זה יתרום לפתיחתו של דיון כזה בקרב כלכלנים וקובעי מדיניות.

ייתכן שהשאלה החשובה ביותר בעידן הבינה המלאכותית אינה כיצד נייצר יותר, אלא כיצד נחלק את פירות הייצור. ייתכן שזו תהיה הסוגיה הכלכלית המרכזית של העשורים הקרובים.