תעודת סמסטר לממשלת השינוי - האם הצליחה בכלכלה? | מתן חודורוב
ההימור המוצלח על סיום הסגרים וביטול החל"ת, ההחמצה הגדולה בנושאי דת ומדינה, אישור תקציב המדינה ותרבות הקומבינות במינויים - סיכום חצי השנה הראשונה להקמת הממשלה: מה הושג ומה הוחמץ בכלכלה?
יותר משחשוב לשרי הממשלה לאילו ציונים יזכו על תפקודם, במלאת חצי שנה לכינונה, קבלת תעודת הסמסטר עצמה היא ההישג העיקרי שאליו הם שאפו. כמו תלמיד מתקשה לפרקים, שלא מסתדר תמיד עם כל חבריו ומוריו, מניעת הנשירה מבית הספר - כלומר, הישארות בקואליציה יציבה - הפכה למבחן העיקרי בעיני חלק ניכר ממרכיביה.
יש להם סיבות טובות: בדרך לחיבור החריג בין ימין ושמאל, בין יהודים לערבים, חלק מראשי המפלגות (ורה"מ בנט בראשם) הפרו הבטחות ברורות לבוחרים - כך שכרגע הם זקוקים לזמן, איש-איש במשרדו, כדי להציג קבלות שיפייסו את הבייס; ובעיקר: בכיתה המקבילה ממתין בנימין נתניהו לשעת הכושר, מאיים בכל רגע לשוב לזירה ולשלוח את מרבית השרים לאופוזיציה. הם באמת מאמינים שעדיף למדינה בלעדיו, בלשון המעטה, ולכן ברור מדוע כל יום שעובר עליו מחוץ למעון הרשמי בבלפור, נתפס בעיניהם כניצחון קטן נוסף.
ראש הממשלה בנט. צילום: EMIL SALMAN/POOL
אלא שלנו, כאזרחים, מגיעות יותר מסיסמאות בנוסח "כן-ביבי-לא-ביבי". גם מי שרואים בחילופי השלטון את הצלת הדמוקרטיה הישראלית, וגם מי שרואים בהם אסון למדינה, אינם פטורים - למרות הפוזיציה - מבחינה עניינית של תפקוד הממשלה המכהנת: באיזו מידה היא אכן שיפרה את ניהול משבר הקורונה? האם היא מטפלת מספיק במצוקת הדיור וביוקר המחיה? האם היא מחוללת רפורמות משמעותיות ביחסי דת ומדינה? והאם לצד השיח המתון יותר, השתנו גם תרבות הג'ובים ושיטות המינויים הבעייתיות מימי הקואליציות הקודמות? נראה שלאחר חצי שנה, התמונה הכלכלית מעורבת ומורכבת.
סיום הסגרים וביטול החל"ת: ההימור של בנט וליברמן השתלם:
שלוש הנחות יסוד על הקורונה השתנו לבלי הכר בשנה האחרונה: תפיסת המגפה כזמנית ("הנגיף יתקרר בחורף") פינתה את מקומה להבנה שניאלץ לחיות עוד שנים עם הווריאנטים שתצמיח; החיסון הפך זמין לכל ישראלי וסלל את הנתיב לצמצום התחלואה גם ללא מגבלות של ריחוק חברתי; וקופת המדינה, שנכנסה במצב סביר יחסית לעידן הסגרים שיזם נתניהו, התרוקנה לחלוטין במהלכם והורישה לכולנו גירעון חסר תקדים של כ-160 מיליארד שקל.
על הרקע הזה קיבל רה"מ נפתלי בנט החלטה עתירת סיכון, רפואי ופוליטי, כשאימץ את הבוסטר לפני אישור ה-FDA, כחלופה ראשונה מסוגה לסגר רביעי בישראל. בזכות הוודאות שיצרה ההכרזה, החליט שר האוצר אביגדור ליברמן לסיים כמעט לאלתר את תשלומי החל"ת – שעד אז אפשרו למאות אלפים להימנע מחיפוש עבודה במשך כשנה ורבע, כשהם נשענים על קצבה ללא תנאים מהביטוח הלאומי.
ראש הממשלה בנט קורא לבני הנוער להתחסן
שני ההימורים הצליחו: מספרם של המתים בגל הרביעי היה בהחלט גבוה מאוד – כ-1,600 בני אדם, מתוכם יותר מ-600 בספטמבר לבדו – ואולם, ככל שנקפו הימים התמונה המדעית התחדדה: שיעור הנפטרים הלא-מחוסנים בני 60 ומעלה, היה גדול עד פי 40 מאלה שקיבלו כמומלץ את מנת הדחף (למשל ב-14.9). בהמשך פחתו מאוד ההדבקה והתחלואה הקשה בקרב הציבור כולו, עד כדי דעיכת הגל הרביעי מבלי שעסקים אולצו להיסגר.
במקביל, ניתן לראות כיצד האבטלה - הבעיה הכלכלית הקשה של הקורונה - מתכווצת בהדרגה לממדיה המקוריים: לאחר ירידה עקבית, שיעור הבלתי מועסקים הגיע בתחילת נובמבר ל-6.7%, שמשמעותם כ-300,000 ישראלים ללא משרה. המספר הזה אמנם כפול מהמצב לפני המגפה, אך נמוך ביותר מ-60% מהנתון בינואר 2021. שר האוצר הקודם כ"ץ מנסה בשורה של קרבות טוויטר לנכס לעצמו את הקרדיט על התוצאה המשופרת, אך יש לזקוף אותה דווקא להחלטות הנכונות של מחליפו. האם המגמה החיובית בשוק העבודה תימשך למרות התפשטות האומיקרון? בנט טוען שכן, בזכות סנקציות על הלא-מחוסנים שיביא לממשלה בשבוע הקרוב, אך גם הפעם – הסיכון גבוה, וחובת ההוכחה עליו.
דת ומדינה: ההחמצה הגדולה של ליברמן ומיכאלי
היעדרותן החריגה של "יהדות התורה" וש"ס משולחן הממשלה, יצרה לשותפות בה תנאים פוליטיים אידיאליים - כמעט חד פעמיים - לשינויי עומק שישלבו את הציבור החרדי בחברה היצרנית בישראל. הציפיות גבהו במיוחד על רקע יוזמתו של השר אביגדור ליברמן, לסבסד מהתקציב רק מוסדות חינוך המנחילים לימודי ליבה - עברית, אנגלית ומתמטיקה - שיאפשרו בעתיד לבוגריהם גישה להשכלה גבוהה וחופש לבחור את מסלול החיים. מדובר ברעיון חשוב מאין כמוהו לעתיד המדינה, שרק סחטנות מפלגתית מנעה את יישומו בעבר.
אלא שלרפורמה כזו אין זכר בתקציב כפי שאושר, וגם מהלך אחר שליברמן יזם מול החברה החרדית - התניית סבסוד למעונות היום בכך שהורי הילדים ימצו את כושרם לעבוד - צומצם ורוכך לאור עמדת היועמ"ש בעתירה שהוגשה בעניין לבג"ץ. חוק הגיוס, שאמור להקדים את שילובם של אברכים במעגל התעסוקה, מגיל 24 ל-21, מתעכב בינתיים גם הוא בשל מחלוקות פנימיות בקואליציה. כך, פוחת בכל יום הסיכוי שהמגזר החרדי - הצפוי למנות עד 30% מאזרחי המדינה בשנת 2065 - יצטרף בעשור הקרוב לסטרטאפ ניישן הישראלי; ואם השילוב לא יקרה עכשיו, כשמבחינה פוליטית ניתן עדיין להוביל אותו בדוחק, מתי בדיוק הוא כן יתרחש?
גם בצד השני של המטבע, החופש מדת בישראל, לתומכי הממשלה נכונה אכזבה: למרות התבטאויותיה בעבר, שרת התחבורה מרב מיכאלי אינה חותרת להפעיל בשבתות את קווי הרכבות והאוטובוסים - אלא מציעה להנהיג שירותי הסעות פרטיים, ללא סבסוד ממשרדה, שתמורתו ייאלצו צרכנים לשלם תעריפים גבוהים מהרגיל. עד כה נמנעה מיכאלי מלקבוע אם הרכבת הקלה בגוש דן ופרויקט המטרו, שהקמתו אושרה בחוק ההסדרים האחרון, יפעלו כרגיל בסופי השבוע; ברור שדחיינות בקבלת ההחלטה תותיר את הסוגייה לפתחו של שר תחבורה אחר בעתיד, ככל הנראה ליברלי פחות.
מי שמפתיע בשינוי הסטטוס-קוו לפחות בשני נושאים, הכשרות והגיור, הוא דווקא שר הדתות מתן כהנא - אורתודוקס שמרן וחובש כיפה, שמבקש לחולל תחרות בתחומים הנשלטים על ידי הרבנות, ואגב כך יוצר מנגנונים לעקיפת סמכויותיה ההלכתיות. גם שר התקשורת יועז הנדל ממפלגת "תקווה חדשה" מתעקש לאפשר ללקוחות חרדיים ניוד של מספרים "כשרים" בין רשתות הסלולר השונות, באופן שיצמצם את פיקוח הממסד הרבני על המכשירים ובעליהם. כך, דווקא שני נציגים של הימין בממשלה מעזים לאתגר את הקשר ההדוק בין דת למדינה, שבו שרי השמאל טרם ניסו ברצינות לחולל שינוי.
שר הדתות מתן כהנא. צילום: יונתן זינדל פלאש 90
אישור תקציב המדינה: ההצלחה של לפיד, ליברמן ועבאס
במציאות שבה תקציב המדינה הוחזק בן ערובה בעיצומה של הקורונה, במטרה לסכל את מימוש הרוטציה בין נתניהו לגנץ, אין פלא שגם אישורו ע"י הממשלה החדשה הפך למטרה סמלית, החורגת מנקודת המבט הכלכלית: עשייה במקום שיתוק, שיתוף פעולה במקום עוינות הדדית, הגדרת סדרי עדיפויות במקום היגררות ממשבר למשבר. ליקוי המאורות במדינה שתקציבה האחרון עבר במרס 2018, שימש בעיקר את יאיר לפיד כאמצעי להמחשת האנומליה שהצדיקה, לדבריו, את ממשלת השינוי.
ואכן, חוקי התקציב וההסדרים שאישרה לאחרונה הכנסת מגלמים הישג כפול לקואליציה: גם יציבות פוליטית שהסירה, לפחות בטווח המיידי, את האיום בבחירות חמישיות; וגם עומק כלכלי - עם רפורמות משמעותיות כמו חשיפת המשק לייבוא, העלאת גיל הפרישה לנשים, הקמת פרויקט המטרו בגוש דן והטלת מיסים לא-רוחביים – בעיקר על משקאות ממותקים ועל כלים חד פעמיים. שר הביטחון בני גנץ ראוי לשבח על ההסכם שהשיג עם האוצר להעלאת שכר החיילים ב-50% כבר מהחודש הבא – ולעומת זאת דרישתו להלבין בדיעבד את "הגדלת הרמטכ"ל" השערורייתית, שמנפחת את הפנסיות לקצינים על שנים שבהן לא שירתו בפועל, היא מהלך לא צודק שמזכיר כיצד מנהיגים יוצאי צה"ל יודעים לדאוג לגמלאיו יותר מכל ועד עובדים - גם כשהם עובדים עבור כלל הציבור.
בצד התוספות הראויות יותר, ניכרת השקעה של מיליארדי שקלים ברפואה הציבורית והרחבת סל התרופות – הישג, גם אם מתבקש בימי קורונה, לשר הבריאות ניצן הורוביץ; לא פחות ממנו בולטת שם תכנית החומש המוצדקת לצמצום הפערים בחברה הערבית, שהוביל מנסור עבאס מבלי שהתמנה לחבר בממשלה. אם ישראל תשכיל לטפח את הדור הבא של המגזר באמצעות תיקון האפליה הארוכה במשאבי התשתיות, החינוך והדיור, היא תקבל בתמורה עובדים משגשגים ומשכילים שיתרמו רבות לכלכלת המדינה. ההעדפה התקציבית המתקנת, שנתניהו כינה בלעג "מס עבאס", תתברר אז כטובה (גם) ליהודים.
השיח הפוליטי השתנה, מה לגבי תרבות הקומבינות והג'ובים?
"לא יהיו כספים קואליציוניים בתקציב" - התחייב שר האוצר ליברמן, שבועות אחדים לפני שאושרו כ-2 מיליארד שקלים למטרות כלכליות (חלקן אמנם ראויות) שסימנו חברי הכנסת בסיעות הקואליציה; להלן, "כספים קואליציוניים". האפיזודה הזו, שבה ההבטחה התממשה במהופך, היא רק דוגמה מובהקת לפער בין היומרה לעקור מהשורש נורמות פוליטיות נפסדות מן העבר, לבין המתרחש כעת בממשלה.
בהזדמנות אחרת, רמסו השרים את "נבחרת הדירקטורים" שהקים יאיר לפיד כשר האוצר לחברות הממשלתיות, כדי לאשר את בחירתו (הראויה כשלעצמה, לטעמי) של השר לשעבר עמיר פרץ כיו"ר התעשייה האווירית. אם התעלמת היום מעמדתה של ועדה מקצועית, בראשות שופטת בדימוס שקבעה כי כישורי המועמד אינם מספקים עפ"י הקריטריון שנקבע, אל תתפלא כשממשלה אחרת תתעלם ממנה בסיבוב הבא.
על כל אלה, כמובן, מאפילה קדחת המינויים הפוליטיים לנציגויות ישראל בעולם: מינוי גיסתו של השר לפיד לדירקטורית בקק"ל הוא בדיוק מסוג הנפוטיזם שנגדו הטיף כיו"ר האופוזיציה; גם הבחירה במקורביו אסף זמיר (לקונסול בניו-יורק) ויעל גרמן (כשגרירה בצרפת) – שניהם, אגב, אנשים מעולים – ממשיכה "היטב" את דרך נתניהו בשירות החוץ, על חשבון שיקום המשרד החבוט וקידום דיפלומטים מקצועיים מתוך שורותיו. לפחות בתחומים האלה, קשה לזהות בבירור את השינוי בממשלת השינוי.
דווקא היקפו החריג של חוק ההסדרים האחרון - כ-40 רפורמות בתחומים שונים במשק - מדגיש ביתר שאת את הצעדים שאינם מופיעים בו: כמעט לכל הסעיפים בתוכנית הדיור שעליה הכריזו לפני כחודשיים השרים ליברמן, זאב אלקין ואיילת שקד, אין זכר בספר התקציב העבה, שהיה עשוי להקנות להם מסלול מהיר בדרך ליישום.
מלחמה בהשכרה דרך Airbnb? פינוי "דירות-משרד" בגוש דן? תמריצים כלכליים לעיריות כדי שירצו בבנייה למגורים ולא רק בעוד שטחי מסחר? כל אלה פעולות סבוכות ממילא, שהשפעתן על המחירים (אם בכלל) תתפרס על פני שנים ארוכות, גם בלי שיועברו לדיון נפרד מחוץ לחוק המרכזי. אם הממשלה מתכוונת באמת להבטחתה ש"תעשה הכול" כדי לבלום את התייקרות הנדל"ן בישראל, או לפחות למתן אותה, נדרשים צעדים מיידיים, שיורגשו בפרקי זמן קצרים בהרבה.
גם העלאת מס הרכישה החד הפעמי, בשיעור של 3%, לא צפויה להרתיע את המשקיעים בדירה שנייה ושלישית – שראו רק השנה כיצד הן מזנקות (שוב) בשיעור דו ספרתי. סביר יותר להניח, שבמטרה להגן על התשואה שכבר השיגו בעבור נכסיהם המניבים, אותם רוכשים ינסו להעלות את דמי השכירות הגבוהים ממילא שהם גובים מידי חודש. במצב כזה, במקום שיצטנן השוק עלול להתרתח עוד יותר.
ומה באשר למחירי המזון? רק לאחרונה קבע מכון המחקר של הכנסת, כי המוצרים הבסיסיים בישראל – חלב, ביצים, לחם, עוף, דגים ומשקאות - יקרים בעשרות אחוזים לעומת הממוצע במדינות OECD. כדי להיאבק בתופעה, שנובעת כנראה מריכוזיות עודפת של מקטעי היצרנים והרשתות הקמעונאיות, דרושה רשות תחרות חזקה - שבראשה איש או אשת מקצוע קבועים הנהנים מעצמאות. ההודעה על פרישתה של עו"ד מיכל הלפרין מהתפקיד פורסמה עוד בחודש מאי, בטרם כניסתה של שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, למשרדה; תמוה שמאז כינון הממשלה ועד היום, היא טרם השלימה את איושה של משרת המפתח בתחום. למרבה הצער, השוק הפרטי יודע היטב להריח חולשה או תלות (ולו זמנית) של הרגולטור.
יכולתי להכביר מילים על תפקודם של חברים נוספים בממשלה – למשל, תמר זנדברג שלא התקדמה באופן משמעותי בפינוי התעשייה המזהמת ממפרץ חיפה - אבל המסקנה העיקרית ברורה: בעוד שכלכלת המאקרו מתאוששת ומנוהלת היטב, בין השאר בזכות התקציב הדו-שנתי שהפך להישג כלכלי וסמלי של קואליציית השינוי הנוכחית, טיפול השורש בענפים הסובלים מהזנחה או כשל ארוכי שנים לא הושלם, ובמקרים רבים אף לא החל. להגנת השרים ייאמר שחלקם הגדול מכהנים קדנציה ראשונה במשרדים ביצועיים, וההיסטוריה מלמדת שדרוש זמן כדי להסתגל לאתגרים המורכבים. הם מן הסתם מקווים לקבל עוד כמה וכמה "תעודות סמסטר", לפני שיוכלו להציג את הציון הסופי לבוחרים.
.png)
