״השיר שעד היום ממלא את עיני דמעות״ כתב הסופר יהודה אטלס ״הוא שיר הערש ׳שכב בני, שכב במנוחה״, בילדותו בפולין היה אביו עוזר לחזן בית הכנסת בתפילותיו, וקולו הערב עם הלחן המרטיט חדר עמוק לנשמתו של יהודה הקטן ומלווה אותו למשך כל ימי חייו

אטלס צודק, הלחן הזה באמת מפלח את הלב, אבל הטקסט המקורי מתפילת ליל יום הכיפורים שעבורו הולחנו המילים הרבה הרבה יותר מרגש מ״לילה לילה צל, אסור להתעצל״. וכך שרים יהודים יהודים בליל יום כיפור: כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר, כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר, לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר.

הרב אהרון חריטונוב, חסיד חב״ד, שוחט ובודק, וידע לתרגם את הרגשות העדינים המפעפעים בנפשו של יהודי המלטש את חושיו כל חייו בתפילה ולימוד, התדר הנעלם שמילים לא יכולות להביע

לפיוט הזה המתאר במדויק את חוסר האונים של החיים שלנו שאינם בשליטתנו כמעט לחלוטין, העניק רבי אהרון את הלחן המרטיט הזה שאלפי ילדים יהודים יכירו מאוחר יותר כשיר ערש נוגע מידי ללב. אבל נדמה שסיפורו של הניגון המתגלגל הזה מבטא יותר מכל את מהותו של היהודי ואת תפקידו של יום הכיפורים בחיינו.

כל יהודי נושא מנגינה עתיקה ונוגה בתוך ליבו, הוא לא תמיד זוכר את המילים, לפעמים הוא ממלמל לעצמו שיר ערש, לעיתים שיר הרס, ובדרך כלל שיר לכת, כי הוא נע ונד 3300 שנה, אבל תמיד הלחן עמוק ומשמעותי יותר מהמילים שהוא זוכר

עוד ב-

לקראת שבת: כך מצוות החזרה בתשובה קשורה לזמר בוב דילן

לכתבה המלאה

בדיוק בשביל זה יש לנו את יום הכיפורים, אחת בשנה, היום בו כל ההפרעות החיצוניות והסחות הדעת נבלמות על סף דלתות היום הקדוש, והמילים המדויקות של המנגינה העתיקה, המתארת את הלך נפשו של היהודי המטלטלת כמו ספינה בין הגלים ומחפשת נמל לעגינה, פורצות החוצה, והוא מבקש כִּי הִנֵּה כַּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח, בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח, כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל טוֹב וְסַלָּח, לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר. גמר חתימה טובה.