חיים לוינסון פרסם היום (ראשון) פוסט ביקורתי חריף נגד הקולגה תמר קפלנסקי על טענותיה בעקבות התחקירים על הטרדות והיחס הבלתי הולם לכאורה לעובדים בתאגיד השידור הציבורי כאן.

לוינסון כתב, "תמר קפלנסקי מתעקשת לשרבב את שמי כל אימת שהיא מעלה גרא את תחקיר תאגיד השידור הציבורי "כאן". אז הנה, אני מרים את הכפפה. "צריך לדבר על השתיקה סביב ההתעמרות בתאגיד השידור כאן" כמו שזעקה בפתיחת מאמרה. בואו נדבר".

"באמת. צריך לדבר על סוגה חדשה של עיתונות. זה כבר לא עיתונות אקטיבסטית אלא עיתונות פולחן אישיות עצמית. לא די במעשה העיתונאי, אלא אם כך קשרת לעצמך כתרים אמיצים וטענת שיש "השתקה" סביב התחקיר שלך. שמי שמתעלם ממך "מתעלם מתפקידו". בחייאת, קצת צניעות". כתב המגיש בהתייחסו לקפלנסקי.
 

עוד ב-

למה העיתונאים שותקים לנוכח העדויות הקשות מתאגיד השידור?

לכתבה המלאה

"קפלנסקי פירסמה תחקירים על תאגיד השידור הציבורי (גילוי נאות, מגיש תוכנית ברשת ב'). לדעתי, התחקירים לא טובים. אני לא כתב תקשורת ולא אדם חשוב במיוחד. מאז התחקיר זועקת קפלנסקי על "ההשתקה" ולמה לא מדווחים על התחקיר כה פורץ הדרך שלה. יש לי הצעה אחרת: אולי עוד עיתונאים קראו את התחקיר וזה עורר אצלהם פיהוק. אולי עוד עיתונאים עבדו במהלך שנות חייהם בכל מיני מערכות תקשורת שונות, ובמערכות האלה היו כל מיני סוגים של עורכים ועורכות, ואולי הייתה התנהגות מגוונת ושונה, והסיפורים על התעמרות בעבודה מעלים אצל גיחוך ולא יותר.

"אולי העבודה העיתונאית של תמר קפלנסקי שנתפסת אצלה כפוליצר משולב בסוקולב נתפס אצל עמיתים כלקט של רכילויות פינת קפה סוג ז'? אולי התיאור הדרמטי של קפלנסקי במאמר שלה על "עובדים שדיברו רק בטלגרם" ועל "שמות בדויים בטלפון" נתפס אצל עיתונאים כמגוחך. מי לא מדבר עם מקורות בטלגרם. זה לא מעיד כלום", כתב.

"אולי עיתונאים אחרים עייפו ממלחמות המועצות המנכ"ל העובדים והועדים ומימי רשות שידור, והם לא חושבים שתפקידה של העיתונות לעסוק בעצמה כל היום, אלא יש עוד נושאים. למה "התעמרות בעבודה" בתאגיד יותר חשוב ממוסך אאאאאאאאא או מאיזה יחידה לא סקסית של משרד הכלכלה? אולי עיתונאים אחרים חושבים שעיתון זה לא במה לדאגה לקולגות אלא לנושאים עקרוניים רחבים?

"אולי עיתונאים שלא מאוהבים בעצמם חושבים שדיווח על 'החמרה במצב הבריאותי' הוא לא מדיד, לא בר השוואה, ולא אומר שום דבר? אולי עיתונאים שיום יומיים במקצוע לא מתרגשים מזה שח"כ אמר משהו למישהו כי זה דבר חסר משמעות, ולא מדובר באולטרא קונספרציה.

"כל מה שכתבתי כאן, אפשר גם לחשוב הפוך. וזה בסדר. רוצה תכתוב, לא רוצה אל תכתוב. אבל קפלנסקי לא מסתפקת בזה. היא מאשימה את עמיתיה ב"מעילה בתפקידם". וזה המשל הכי יפה על "התעמרות בעבודה". הפיכת מחלוקת מקצועית לפשע, לעוול, שיש לו צד מתעלל וצד קורבן. אז לא תמר, אף אחד לא מועל בתפקידו, אני פשוט חושב הפוך ממך. זה כמו שאני חושב שאת לא יודעת למקד טיעון בקצרה. זה לא מעילה בתפקידך. סתם לקות".