ב-5.5, יום העצמאות, חל יום הולדתו של הנווט השבוי רון ארד, אבל אתם בקושי שמעתם על זה. בתקשורת הוא כבר לא נווט שבוי. אין יותר "נווט שבוי" - איפשהו על ציר הזמן, התקשורת הפכה אותו ל"רון ארד" בלבד, בלי תוספות.

בתקשורת מדברים עכשיו על הדר גולדין ואורון שאול. האם גם זמנם התקשורתי קצוב? כנראה שכן. איש לא יודה בכך, רבים בתקשורת אולי אפילו מאמינים בלב שלם שהם ימשיכו להזכיר אותם, אבל רוב הסיכויים שהם לא. כפי שביום העצמאות התעלמו רוב כלי התקשורת מיום הולדתו של ארד, כך עלול לקרות גם עם גולדין ושאול. התקשורת מתגלה כבר עשרות שנים כמי שמסקרת שבי לפי בון-טון.
 

עוד ב-

גדעון לוי: "המצוד המטורף אחרי גופת רון ארד - נקרופיליה"

לכתבה המלאה

על סיקור שבי בתקשורת, חלים כללי התיישנות. כשצונח העניין הציבורי, דועך גם הסיקור. השבויים הופכים לנעדרים גם באספקט התקשורתי. ארד, בן 64, אבד תקשורתית כבר לפני כמה שנים. בין אם הוא חי, מת, בלבנון או באירן, בתקשורת הוא רוב הזמן בחזקת לא קיים. עבור עורכי מהדורות ראשיות זה כנראה יישמע הזוי עכשיו להזכיר את יום הולדתו של ארד. אבל איפשהו בציר הזמן עלול לפוג התוקף גם של ימי ההולדת של גולדין ושאול.

הדר גולדין. באדיבות המשפחה

התקשורת עובדת בשביל רייטינג. לא בשביל צדק, לא בשביל הומניות. יש בתקשורת מי שיעבדו בשביל הצדק וההומניות, אבל ללא רייטינג, הם ימצאו את עצמם בחוץ.

זוהי השפעה אדירה של בעלי הון שמנהלים את התקשורת ומחזיקים בבעלויות עליה. המסר לעובדים הוא ברור - תעשו את הצדק הזה שלכם, או איך שאתם לא קוראים לזה, רק לא על חשבון הרייטינג.

אורון שאול. מתוך פייסבוק

ככה זה כשעיתונות ותקשורת חיות מפרסום שבעצמו חי מחשיפה, מרייטינג. אף אחד לא מוכן לשלם על צדק נטו. אין מי שמתנדב לממן מכיסו הפסדים בשם ההומניות. מי שמוכן לזה, כבר עושה זאת לא דרך כלי תקשורת.

כך הפך ארד לנעדר גם תקשורתית. השנים עשו את שלהן. התקשורת היא סופרמרקט של מוצרי-תוכן שעליהם המפרסם משלם. זו הטרגדיה הנוספת: מוצר-תוכן בסגנון של תזכורות לגבי ארד, איבד כבר מזמן את מקומו על המדף.