תמונות מהפגנת הבסטיליה
דנה ואני נסענו, כדרכנו מזה חודשים, להשתתף בהפגנה מול המבצר האטום של משפחת נתניהו בירושלים. היא נקבעה ביום ההולדת ה-231 לנפילת הבסטיליה במהפכה הצרפתית. שרנו גם את המרסלייז. (זוכרים? מהפכה שחתרה לחרות, אחווה ושוויון).
יצאנו מעודדים, עם זיק של אופטימיות. "נחמו, נחמו עמי" כלשונו של ישעיהו השני. באו מפגינים מכל העדות. מכל המגזרים. הרבה מאוד צעירים. קהל רב ומגוון.

חוויתי רגעים מביכים. ערוץ-13 התמקם ליד הגדר ופגשתי במתחמו שני עמיתים, תחילה עמיתי החביב ברוך קרא ולאחר מכן הגיע ד"ר אבישי בן חיים. כמה מהמפגינים התקרבו לבן חיים בצורה שאיימה לשבש את עבודתו. זה הדבר האחרון הנחוץ לנו כדמוקרטים. לפתע מצאתי עצמי סדרן מתנדב, שניסה להרחיק את אחיי המפגינים מעמדת השידור של ערוץ-13.

נכון, יש בלבי חיבה רבה לאבישי, שעבדנו ביחד לפני שנים רבות. הוא קצין בכיר בצנחנים ודוקטור נכבד, ואני משוכנע בכל לבי כי הוא טועה בתפישתו שעלולה להגדיל את השסע בין העדות.  אבישי בעצמו הוא הוכחה ניצחת כי עמדתו המסייעת בפועל למערכת הפירוד והאיבה של ביבי אינה נכונה. בהישגיו ובאישיותו הוא דווקא תוצר לתפארת הציונות.
(למנוע אי הבנות. היו אפליות והיו גם טעויות ביחס לעולים מצפון אפריקה. בן 23 כתבתי מסה ארוכה תחת הכותרת "השופטת לא חיבבה מרוקאים" בה צידדתי בעמדת דוד בן הרוש ובמרד ואדי סאליב. אך תקופת השפל ההיא חלפה, ועתה היא רק כלי מלאכותי בידי אנשים כמו נתן אשל, שהוקלט מסביר כי ההצלחה של ביבי מתבססת על שיסוי עדתי.)

בתמצית, חשתי שאני חייב להגן על זכותו של אבישי בן חיים לעבוד במקום. הרי ביום הבסטיליה מותר להזכיר גם את וולטר שאמר כך: "אני שונא את דבריך אך איהרג על זכותך לומר אותם." (הוא נפטר כעשור לפני המהפכה הצרפתית.) העובדה שביבי והנוהים אחריו רודפים ורומסים את הדמוקרטיה היא סיבה מרכזית בתביעתנו להעבירו מתפקידו. לכן לנו אסור לנהוג כמותו.

מי שהיה הלילה בהפגנת הבסטיליה מצא בה טעויות מקצועיות. היעדר נואם מרכזי; היעדר מנהיג לרבים כל כך שבאו להביע את סלידתם מביבי; וגם צריך להימנע מהתפרצויות פיסיות, למרות שכאשר רואים מה עושה ביבי לדמוקרטיה אפשר להבין מדוע פקעה סבלנותם של רבים שאינם מקפידים על כל הכללים.

אך אני טוען באוזני אחיותיי ואחיי עימם אני נפגש מול הבסטיליה של ביבי ועל הגשרים כי נשמעים פעמי הגאולה הפוליטית (שום דבר משיחי). ביבי מתחיל להתנהל גרוגי, כמתאגרף הסופג חבטות. הוא מאיים בבחירות ומפחד מהן; ומאיים בסגר שהוא פייק אחד גדול ומפחד להטיל אותו; הוא לוחץ לסגר כדי לשבש את המשפט הפלילי נגדו; אבל מפחד מסגר ושוקל להניח לפי שעה לבית המשפט להתכנס.

הוא פוחד.

ואנו? אנו תפקידנו להתמיד. לעבות עוד ועוד את ההפגנות, ולפזר עוד ועוד צוותים על הגשרים, ולהסביר כי איננו בעד הליכוד או נגדו, בעד הימין או נגדו, בעד השמאל או נגדו. אנחנו רוצים מדינה שתחתור לממש את חזון טוהר המידות של נביאי ישראל ואת דברם של המנהיגים המובילים כדוד בן גוריון ומנחם בגין שהטיבו להבין זאת.

בפועל לא נהיה "אור לגויים". אבל עלינו לשאוף להיות "אור לגויים" לעומת המורסה הרוחנית והמוסרית בה שיקע אותנו בנימין נתניהו.

*הטור התפרסם לראשונה בדף הפייסבוק של דן מרגלית