בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בחרה הסופרת והעיתונאית הדסה בן ארי לשתף את עוקביה בפוסט אישי וחשוף. בן ארי, אם לשבעה וגרושתו של הזמר המ]ורסם חנן בן ארי, תיארה רגע קטן של חסד עם בתה הצעירה, שהפך עבורה לסמל של ניצחון והמשכיות.

"ערב יום השואה ואני חוזרת הביתה אחרי יום צילומים ארוך", פתחה בן ארי את דבריה. "אורי שושנה שלי כמעט בת שלוש. היא מחכה לי בקצה השביל, תופסת לי את היד ומוליכה אותי לבית. כשהיא מתרפקת עליי אני מרגישה שהחיבוק שלה שונה. נהיה לה חיבוק בוגר. דווקא היום אני מרגישה את כובד המשקל שלה כאילו היא מסוככת עליי כמו אם, ואי אפשר להסביר את הרגע הזה".

עבור בן ארי, לידת בתה השביעית נושאת משמעות היסטורית כמעט. "כשהיא נולדה אמרתי לה חצי בצחוק, אבל גם באמת שלמה שהיא כנגד המיליון השביעי", היא מסבירה. "אני לא מרגישה שאני מונעת מרצון או מחשיבה פרימיטיבית כשאני מרגישה שהילדה השביעית שלי היא כנגד המיליון השביעי. אני חיה את חיי כמו בבושקה. תולדה של כל החלקים של אימהות אימהותיי".

בן ארי שיתפה גם בהתמודדות שלה עם תפקיד האימהות בצל העבר המשפחתי: "כשאני שוגה כאימא, אני משתדלת להזכיר לעצמי שאני חלק משרשרת הדורות הזאת. אני סוחבת טראומות בין דוריות, ואני מתקנת. אני שואלת את עצמי אם אני מפחדת לקלקל, לייצר טראומות חדשות בשושלת המשפחתית. לא יודעת מאיפה האומץ להגיד שהתשובה היא לא. אני לא מפחדת לקלקל את הילדים שלי. הם אריות. אין לי יכולת לפגוע בהם, לא משנה כמה לא מפותחת או טועה אהיה".

בהמשך הפוסט, תיארה בן ארי ארוחת ערב משפחתית שגרתית שהפכה לשיעור בהיסטוריה. "ישבנו לאכול ארוחת ערב ביחד. אני מתביישת להגיד שאכלנו פסטה עם נקניקיות אבל זה מה שהם אכלו. אמרתי להם 'סבתא הדסה הייתה בסך הכל בת 18 כשהיא קפצה מהרכבת'. אני חושבת שמעולם לא סיפרתי לילדים שלי על השואה עד 7 באוקטובר".

היא הוסיפה בתהייה על כוח העמידה של דור הניצולים: "אני לא יודעת מאיפה היה לה את האומץ ואני לא יודעת איך סבא שרד את מחנה העבודה בסיביר. אני לא יודעת מה נתן להם את התקווה או את הכוח בשביל לשרוד כדי לחיות ולעלות לארץ ולדאוג שאנחנו נאכל כאן פסטה עם נקניקיות".

עוד ב-

גרושתו של חנן בן ארי פותחת הכל על הפרידה: "זבל, הכל בקרקעית"

לכתבה המלאה

לסיכום, שיתפה בן ארי בתובנה שקיבלה במהלך יום הצילומים מחוקרת שואת יהודי רומניה, ד"ר גלי מיר תיבון. "מיום הצילומים הארוך לקחתי משפט אחד קרוב מד"ר גלי מיר תיבון... היא אמרה לי שיש תרופה אחת לכל שברונות הלב והגוף האישיים והלאומיים. קוראים לזה אהבה. יש דרך לבנות חיים לצד הטראומה".