השוק

עידן עופר יקבל מיליארדים מהמדינה? ההחלטה הדרמטית לגבי ים המלח

הזיכיון של ICL בים המלך יפוג ב-2030, וכעת המדינה ו-ICL הגיעו להסכמות משמעותיות שמסירות את אי הוודאות עבור שני הצדדים. מה סוכם והאם זה סוף עידן ICL בים המלח?

רוי שיינמן | 6/11/2025 9:40 1

עידן עופר (צילום ג'ונתן גלין סמית, shutterstock)

חברת ICL שבשליטת עידן עופר חתמה על מסמך עקרונות משמעותי עם ממשלת ישראל, המסדיר את סיום זיכיון הכרייה בים המלח שבידיה מאז שנות ה-90. במסגרת ההסכם, תקבל החברה 2.54 מיליארד דולר (כ-8 מיליארד שקל) תמורת נכסי הזיכיון - סכום משמעותי שמבטיח לה וודאות כלכלית מצד אחד, אך במחיר של ויתור על יתרון תחרותי משמעותי מצד שני.

הזיכיון המקורי של ICL (לשעבר מפעלי ים המלח) אמור להסתיים ב31 במרץ 2030. בשנות ה-90, כשהחברה הופרטה, הממשלה העניקה לה סעיף מיוחד בחוק: זכות סירוב ראשונה במכרז העתידי. המשמעות הייתה שאם מישהו אחר ינצח במכרז, ICL יכולה פשוט להתאים את ההצעה שלה ולזכות בו בכל מקרה.

זכות זו הפכה את הזיכיון לבלתי תחרותי - אף חברה לא הייתה מעוניינת להשקיע זמן ומשאבים במכרז כשהיא יודעת ש-ICL יכולה "לחטוף" אותו בדקה ה-90. בנוסף, ל-ICL יש יתרון עצום: היא כבר מפעילה את כל המפעלים והתשתיות במקום, מכירה את השטח לעומק, ויש לה תעשיות המשך שתלויות בכרייה.

בהסכם החדש, ICL מסכימה לוותר על זכות הסירוב ולא להתנגד לשינוי החוק. זה צעד דרמטי שמאפשר למדינה סוף סוף לפרסם מכרז תחרותי אמיתי.

בתמורה, החברה תקבל 2.54 מיליארד דולר עבור כל נכסי הזיכיון - מפעלים, ציוד, תשתיות, קרקעות וגם נכסים בלתי מוחשיים כמו קניין רוחני ומידע, מאות מיליוני דולרים נוספים עבור פתרון קציר המלח (פינוי המלח המצטבר בבריכות)וגם וודאות מוחלטת לגבי השווי והמועד - התשלום יועבר לא יאוחר מתום הזיכיון ב-2030.

מדובר בחדשות משמעותיות לשני הצדדים. מצד המדינה ההסכם מסיר מכשול משפטי ענק. בלי הסכמת ICL, ביטול זכות הסירוב היה דורש תיקון רטרואקטיבי לחוק - משהו שהיה מסתיים כמעט בוודאות בבית המשפט ועלול היה לעכב את המכרז בשנים. קביעת השווי מראש מונעת סכסוכים משפטיים נוספים על הערכת הנכסים.

עבור ICL: הסכום העצום מבטיח לה פיצוי הוגן ומונע אי-ודאות. לפני ההסכם, לא היה ברור כמה היא תקבל ומתי. עכשיו יש לה "רצפת בטחון" כלכלית. בנוסף, החברה לא באמת ויתרה על הכל - היא רשאית להשתתף במכרז כמו כל מציע אחר.

ולמרות שהמכרז יהיה תחרותי, יש סיכוי טוב ש-ICL תזכה בו שוב ממספר סיבות. ראשית לחברה יש כבר תשתיות קיימות באזור: כל המפעלים, הבריכות, קווי הייצור והציוד כבר במקום. לחברה גם יש ניסיון של עשרות שנים בכרייה וייצור במקום הספציפי הזה, כמו גם תעשיות המשך: למפעלי ים המלח יש שרשרת ערך שלמה של ייצור מוצרים - ברום, מגנזיום, אשלגן - שתלויה בגישה לזיכיון.

מתחרים פוטנציאליים יצטרכו להתחרות מול חברה שיש לה את כל היתרונות הללו. אבל לפחות עכשיו יש סיכוי ששחקנים נוספים ינסו - אולי קונסורציום בינלאומי או שותפות אסטרטגית.

ההתפתחות היום היא שלב משמעותי בסאגה ארוכה. במשך שנים, ממשלות ישראל התלבטו מה לעשות עם זיכיון ים המלח. הזיכיון המקורי היה "נדיב" מדי עבור החברה הפרטית: תשלומי תמלוגים נמוכים, אין תשלום על שימוש במים, והשטח עצמו היה עצום.

בשנים האחרונות התגלו עיוותים שונים, כמו בזבוז מים והשפעות סביבתיות. הממשלה רצתה לתקן את זה במכרז החדש - לגבות עבור שימוש במים, להקטין את שטח הזיכיון (ולהחזיר כ-50% לשימוש ציבורי), ולהגדיל את הכנסות המדינה. אבל זכות הסירוב עמדה בדרך.

ההסכם שנחתם אתמול הוא פשרה חכמה: ICL מקבלת פיצוי נכבד, המדינה מקבלת חופש לעצב מכרז תחרותי, והדרך סלולה לעתיד מאוזן יותר של משאב הטבע הלאומי הזה.

המכרז אמור להתפרסם בשבועות הקרובים, לאחר תיקון מהיר של חוק הזיכיון בכנסת (שעכשיו צפוי לעבור בלי התנגדות). הזוכה תיבחר עד 2027, כדי לאפשר מעבר חלק לקראת ה-1 באפריל 2030 - יום שבו יתחיל עידן חדש בים המלח.

מ-ICL נמסר בתגובה: "במטרה לייצר ודאות לטובת כל מחזיקי העניין, תוך שקלול כלל ההיבטים הרגולטוריים והעסקיים, החליטה החברה לחתום על מסמך עקרונות עם החשכ"ל בנוגע לשווי הנכסים, וזאת בהתאם לקבוע בחוק הזיכיון. הסכמה זו מאפשרת לחברה לבחון את אופציית הזיכיון החדש מול אלטרנטיבות עסקיות אחרות, באופן שישיא ערך לבעלי העניין השונים.

עוד ב-

עידן עופר מפסיד עשרות מיליונים בגלל טראמפ - זו הסיבה

לכתבה המלאה

כחברה שמחזיקה בידע, בניסיון ובהבנה המעמיקה ביותר של הנכסים והפעילות, אנו מאמינים ביכולתנו להמשיך ולפתח אותם לטובת המדינה והציבור. עם זאת, במידה ותנאי הזיכיון החדש לא יהיו כדאיים כלכלית עבור החברה, לא כל שכן עבור כל חברה אחרת, נשקול התמודדותנו במכרז".