בשנת 2000 נסוגה ישראל מרצועת הביטחון בלבנון והתעקשה לסגת לקו מוסכם עם נציגי האו"ם ועם הממשל האמריקני שאמור היה לייצג את קו הגבול הבין לאומי. מטבע הדברים, נציגי האו"ם התווכחו עם נציגי ישראל באשר למיקום המדויק של קו הגבול ולכן התפשרה ישראל בשורה ארוכה של נקודות וויתרה על עמדתה. לבנון סירבה מצידה להכיר בקו הגבול המוסכם עם האו"ם כקו הגבול הבין לאומי כדי לבסס דרישות מופרכות עתידיות. 

בשנת 2022 התעקשה ממשלת בנט-לפיד לסגת מקו המים הטריטוריאליים ומקו המים הכלכליים של ישראל ולוותר על שטחים ריבוניים ושטחים כלכליים של ישראל כדי להשיג הסכם בין לאומי. למי ששכח, תוך פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית, העבירה הממשלה באישור מביש של בג"צ הסכם מדיני שנוי במחלוקת עם לבנון. בהסכם וויתרה ישראל על 850 קמ"ר משטחי המים הכלכליים שלה וכמה קמ"ר בודדים משטחי המים הטריטוריאליים של המדינה. זאת, על אף שנותרו ימים בודדים לפני הבחירות ועל אף שהממשלה איבדה מזמן את אמון הכנסת. 

 

שתי הנסיגות נועדו להכשיר לבבות ולדרבן את חיזבאללה שלא לפתוח בעימותי סרק עם ישראל. בשנת 2005 נסוגה ישראל עד למטר האחרון של רצועת עזה במסגרת תכנית ההתנתקות ושוב כדי להוכיח כי היא מוכנה לפשרות כואבות כדי להסיג שלום. המשותף לכל הנסיגות הללו, בניגוד להסכמי השלום עם מצרים וירדן,  שהן לא נעשו במסגרת הסכם שלום כולל גם הכרזה על קץ התביעות, לא נעשו עם צד שמחויב להסכמים עם ישראל ורק עודדו את אויבינו לייצר סכסוכי סרק. 

אויבינו לא באמת זקוקים לתירוצים לפתוח בעימותים. חמור מכך, כאשר אנו מתייחסים לשטחים ריבוניים שלנו כאל סחורה שניתן לסחור בה בשביל להשיג שקט מדומה קצר טווח הרי אנו רק מחזקים את אויבינו בקרב בני עמם, מלבים את תאבונם כמו גם את תאבון חברינו בעולם ובראשם ארה"ב ומלמדים אותם כי שטחינו הם תמיד נתונים למו"מ. 
 

עוד ב-

לאחר ה-7 באוקטובר: איך יראה טקס הדלקת המשואות השנתי?

לכתבה המלאה

למותר לציין, כי הנסיגה בשנת 2000 לא השיגה מאומה מלבד דחיית הקץ עד למלחמת לבנון השנייה בשנת 2006. הנסיגה מהמים המים הטריטוריאליים ומהמים הכלכליים לא דחתה שום קץ ומאז ה-7 באוקטובר תקפו אותנו כוחות חיזבאללה ללא הרף והביאו לפינויים של מאות אלפי תושבים. הקמנו מחדש את רצועת הביטחון בגבול עם לבנון רק הפעם בתוך שטח ישראל. גם הנסיגה המלאה מרצועת עזה עלתה לנו במחיר דמים איום ונורא.

 

וכעת, כאילו לא למדנו דבר (האמריקנים בוודאי שלא למדו מאומה בנושא זה) מסתובב מר עמוס הוכשטיין, שליח הנשיא ביידן ו"גאון" ההסכם הימי האחרון ושוב הוא מציע כי ישראל תיסוג והפעם מ-13 נקודות גבול וכן משטחים בהר דוב (ומחצית שטחו של הכפר רג'ר) שחיזבאללה טוען שהם של לבנון כביכול כדי להשיג שקט בצפון. וכאילו הוא מדבר אל מטומטמים הוא אף מציע כי לבנון תסכים להסכם חדש בנוסח החלטת מועצת הביטחון 1701 מתום מלחמת לבנון השנייה שממילא לא קוימה ובו תעוגן עוד התחייבות (שלא תקוים כמובן) להשגת כוחות חיזבאללה אל מעבר לנהר הליטני. כמה פעמים ימכרו לנו הסכמים שלא שווים את הנייר עליהם הם כתובים תמורת שטחים ריבוניים שלנו? 

(צילום: אייל מרגולין/ פלאש 90)

אגב, חלק גדול מהשטחים המוצעים בשמנו למכירה הם בכלל בשטח רמת הגולן שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים מסוריה ואשר הממשל האמריקני בעצמו מכיר בה רשמית כשטח ריבוני של מדינת ישראל. נקודות אחרות הן מפוברקות ולבנון אף לא הציגה כל ראיה או בדל ראיה שאי פעם הן היו בשטחה או בשטח המנדט הצרפתי של לבנון. קצר ולעניין, שוב מנסים לעקוץ את ישראל, שוב מנסים להשפיל אותנו לנסיגות חסרות שחר שלא ישיגו מאומה אלא רק יחזקו את אויבינו ושוב מנסים להנדס לנו את התודעה כי הנסיגות הן שוליות ולא שוות עימות. האם עוד לא למדנו כי מי שבורח מעימותים במזרח התיכון העימותים רודפים אחריו? 

תתכבד ממשלת ישראל ותשלח את עמוס הוכשטיין חזרה הביתה. אנו לא מנהלים מו"מ על שטחי מדינת ישראל או שטחים בשליטתה. לא בלבנון, לא ברצועת עזה ולא ביהודה ושומרון. יתר על כן, אני מציע כי בתגובה להתקפות הבלתי פוסקות של חיזבאללה תודיע ישראל כי ההסכם הימי מבוטל. הסכמים שמופרים לא שווים את הנייר נכון? אז אדרבא, תבטל ממשלת ישראל את ההסכם המופקר שחתמה ממשלת בנט-לפיד ותיקח חזרה את 850 הקמ"ר שלנו בים התיכון.       

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית