אסי עזר ביסס את עצמו בתקופה האחרונה כאחד הקולות הבולטים והמשפיעים בישראל בכל הנוגע להתמודדות עם חרדות ולשיח נטול עכבות סביב בריאות הנפש. המגיש והיוצר לא מהסס להציף את הנושא כמעט בכל במה אפשרית - החל מווידויים חשופים ברשתות החברתיות על התקפי הפאניקה שליוו אותו, דרך התייחסויות פתוחות לטיפול פסיכולוגי ולשימוש בתרופות, ועד להרצאות משותפות לצד אחותו מיכל עזר שטיין.

כזכור, רק לאחרונה עמד עזר בחזית מיזם ההסברה והפודקאסט "כל מה שעוזר" בשיתוף משרד הבריאות, ובמקביל הוביל בקשת 12 את התוכנית "מי רוצה להתחיל?", שהפגישה ידוענים לשיח חשוף על מצוקותיהם הרגשיות. השילוב בין החשיפה האישית לפרויקטים התקשורתיים הפך אותו ברבות הימים למעין "גורו" של קהילת מתמודדים רחבה הצמאה לכלים וללגיטימציה.

בסוף השבוע האחרון קיבלה השליחות הזו ביטוי אינטימי במיוחד, כאשר עזר פתח ביום שישי תיבת שאלות לעוקביו באינסטגרם. בין הפניות הרבות, נשאל המנחה האם חווה בעבר תקופה שבה הרגיש "ליטרלי לבד ובודד מאוד". עזר בחר להשיב בכנות בלתי מתפשרת ושיתף בתחושת ההסתגרות והניתוק שאפיינה את תחילת דרכו מול החרדה.

הוא תיאר כיצד הבדידות הייתה מוחלטת באותם ימים שבהם לא הבין בעצמו מה עובר עליו, התבייש לשתף את הסביבה ולא מצא את המילים להסביר את המצוקה. עם זאת, הבהיר כי ההעמקה בנושא והפנייה לטיפול מקצועי אפשרו לו להשתחרר מהמועקה. לסיום, הצביע על הקהילה התומכת שצמחה בעמודו והוסיף בסיפוק כי הקים מרחב של אנשים החולקים חוויה דומה לשלו.

במוצאי שבת לקח עזר את השיח צעד קדימה ופרסם פוסט מיוחד שהקדיש למחשבות השליליות שמגיחות לפתע ומאיימות להגביר את מפלס החרדה, תוך שהוא מפרט ארבע שיטות מעשיות שעובדות עבורו. השיטה הראשונה, ואולי המפתיעה שבהן, נוגעת למתן שם לקול המבקר: עזר חשף כי הוא מכנה את הקול הטורדני בראשו "בנצי", וכאשר זה מנסה לשכנע אותו שהוא "לא מספיק טוב", הוא פשוט משיב לו בביטול: "בנצי, תודה. לא עכשיו" - צעד שמסייע לו לתפוס את המחשבה כקול חיצוני נפרד ולא כאמת אבסולוטית על אודותיו.

בנוסף, הדגיש עזר את החשיבות שבקטיעת הלופ המחשבתי במישור הפיזי, מתוך תפיסה שלפיה מחשבות טורדניות אינן מנוצחות באמצעות מחשבות נוספות. לדבריו, כשהראש מתחיל לרוץ, יש לקום, לצאת מהחדר, לשטוף פנים ולנשום נשימה עמוקה, שכן תנועת הגוף מביאה להרגעת התודעה.

עוד ב-

אסי עזר חושף למי יצביע בבחירות: "שישמור על הילדים שלנו"

לכתבה המלאה

ככלי נוסף, הזכיר את הצורך להפריד בין העבר לעתיד, שכן המוח נוטה להדביק זיכרונות שליליים על אירועים שטרם התרחשו, בעוד שבפועל מדובר בזיכרון בלבד ולא בתחזית. את דבריו חתם בהמלצה שלא להילחם במחשבה הרעה ולא לברוח ממנה, אלא לפגוש אותה בברכת שלום ישירה: "היי, אני רואה אותך", מתוך הבנה שמחשבה שאינה נתקלת בהתנגדות מאבדת במהירות מעוצמתה. לסיום הרגיע את עוקביו והזכיר להם כי מי שמזהה אצלו "בנצי" כזה, ממש אינו מתמודד לבד.