בספטמבר 2020, בשיא משבר הקורונה וכאשר ענף התעופה העולמי היה משותק לחלוטין, ניצבה אל על בפני קריסה. החברה הייתה שקועה בחובות עמוקים והתמודדה עם קשיים תפעוליים חמורים. אל תוך הוואקום הזה נכנסה משפחת רוזנברג. קני רוזנברג, באמצעות בנו אלי, רכש את השליטה בחברה תמורת כ-360 מיליון שקל.

היום, ממרחק של חמש שנים, ההשקעה הזו מתבררת כאחת המוצלחות במשק. משפחת רוזנברג מחזיקה כיום ב-42.25% ממניות אל על, ששוויין מוערך בכ-1.5 מיליארד דולר. מניתוח שפורסם לאחרונה ב-TheMarker עולה כי לאחר קיזוז דיבידנד של כ-45 מיליון דולר שקיבלה המשפחה בינואר, השקעתה נטו בחברה עומדת על כ-230 מיליון דולר. המשמעות, על פי הדיווח, היא תשואה אסטרונומית של פי 6.6 על הכסף.

הזינוק המטאורי בשווי החברה, שמוערך כיום בכ-10.6 מיליארד שקל, לא נעלם מעיני השוק. על פי חשיפת TheMarker, גורמים פיננסיים וגופי השקעה פנו לאחרונה לרוזנברג בהצעה לממש רווחים ולמכור חלק ממניותיו, אך הוא השיב בשלילה. בסביבת המשפחה מאמינים כי שווי החברה עדיין אינו משקף את מלוא פוטנציאל הצמיחה שלה, וכי המניה, שכבר זינקה בכ-1,000% בחמש השנים האחרונות, צפויה להמשיך לטפס.

לצד רוזנברג, החגיגה הפיננסית משותפת לגורמים נוספים. יו"ר הדירקטוריון עמיקם בן צבי חתם על הסכם המקנה לו נתח משותפות השליטה ורווח פוטנציאלי אדיר, וכן גופים מוסדיים דוגמת כלל ביטוח והפניקס שגזרו קופון משמעותי על השקעותיהם. מי שפספסה את ההזדמנות היא דווקא מדינת ישראל, שחילצה את אל על בשיא המשבר והחזיקה ב-14% ממניותיה. המדינה מיהרה לממש את החזקותיה מוקדם מדי, לו הייתה ממתינה עד היום, שווי המניות היה מכניס לקופת הציבור כ-1.5 מיליארד שקל.

ההמראה הפיננסית מלווה בשינוי מהותי בפעילות עצמה. בסקירה של בית ההשקעות מור, שצוטטה בדיווח, עולה כי אל על שילשה את פעילותה בקווים הטראנס-אטלנטיים, הנחשבים לרווחיים ביותר. במקביל, החברה השלימה מהפך נדיר במאזנה: ממצב של חוב נטו בסך 1.4 מיליארד דולר, היא עברה לעודף פיננסי של 900 מיליון דולר וצברה קופת מזומנים של כ-2 מיליארד דולר.

אולם, אי אפשר לנתק את ההצלחה העסקית הזו מהמציאות הביטחונית מאז 7 באוקטובר. נסיגתן של חברות התעופה הזרות צמצמה משמעותית את היצע הטיסות ואת התחרות בשוק.

עוד ב-

תחיית הכורים בגלל ה-AI והזינוק בהודו: מה מחכה לשווקים?

לכתבה המלאה

צמצום היצע הטיסות הוביל גם לעלייה משמעותית במחירים. מבקר המדינה ציין כי בעקבות עודף הביקוש נמכרו כרטיסי טיסה במחירים גבוהים באופן משמעותי לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת. 
 

הציבור הישראלי נוהר לאל על גם בשל תחושת הביטחון, אך נוצר כאן מעין אבסורד צרכני: מערך האבטחה התעופתי נתמך ברובו מכספי המדינה. המשמעות היא שמשלם המסים הישראלי מסבסד את היתרון התחרותי הבולט ביותר של חברה פרטית, רק כדי לשלם לאחר מכן מחירי עתק על כרטיסי הטיסה.

עם זאת, חברות תעופה זרות מסמנות את חזרתן ההדרגתית (כמו בריטיש איירווייס שצפויה לשוב בקרוב). בתוך חמש שנים הפכה ההשקעה של משפחת רוזנברג מהימור מסוכן לנכס של 1.5 מיליארד דולר. כעת, האתגר האמיתי של אל על יהיה לשמור על כוחה ביום שאחרי המלחמה, כשהשמיים ייפתחו מחדש לתחרות והצרכן הישראלי כבר לא יהיה קהל שבוי.